פסק-דין בתיק ת"א 17804-11-10

1.         האם התובע זכאי לפיצוי בגין נזקים שטוען כי נגרמו לו עקב הסרת ארון ציוד אשר התקין ברציף המרינה באשקלון.

רקע וטענות הצדדים

2.         התובע, בעליה של סירת דייג העוגנת במרינה באשקלון, הגיש תביעה על סך 47,000 ש"ח בטענה כי בנובמבר 2007 פעלה הנתבעת לעקור את ארון השירות אשר הציב ברציף סמוך למקום עגינת סירתו.

            לטענתו פעלה הנתבעת ללא ידיעתו וללא סמכות, עקרה את הארון ממקומו, זרקה את תכולתו וגרמה לו את הנזקים הנתבעים.

            בתביעתו עתר לפיצוי בסך 21,000 ש"ח בגין ציוד שאחסן בארון ,7,000 ש"ח בגין תיקון הסירה, 12,000 ש"ח בגין אובדן 10 ימי עבודה ו- 7,000  ש"ח בגין עוגמת נפש.

            בתצהירי התובע נטען כי בתוך הארון אוחסן ציוד בשווי של 30,000 ש"ח הכולל בין היתר מכשיר ניווט, מכשירי צלילה וציוד נלווה, בהעדרם לא ניתן היה לעשות שימוש בסירת הדייג ונגרם נזק של 1,200 ש"ח לאובדן יום עבודה.

            לתצהירים לא צורפו מסמכים ונשען התובע על נספחי כתב התביעה אשר כללו הצעת מחיר מיום 13.5.10 על סך 7,280 ש"ח והצעה נוספת מיום 20.10.10.

לטענת התובע התנכלה לו הנתבעת נוכח הליך משפטי קודם בין הצדדים ביחס לדמי עגינה במרינה.

3.         לטענת הנתבעת, התובע הציב בניגוד לדין ולנהלי המרינה ארון שירות במקום אשר מהווה מפגע בטיחותי באופן שהפריע לפעילות הרציף וסיכן את בטיחות המשתמשים בו.

            לטענתה, נדרש התובע לפנות את הארון אשר הצבתו גרמה לנזק לרציף ומשנמנע מלעשות כן פעלה להסרת הארון מהרציף והעברתו לאחסון בסמוך למשרדי המרינה.

            עוד נטען כי הארון הועבר כאשר היה נעול ונפתח בנוכחות נציג התובע ולא נמצא בו רכוש שווה ערך. לשיטתה, מדובר בפועל בארון ישן וחלוד אשר תכולתו כללה חומרי צביעה וחליפת צלילה ישנה.

דיון והכרעה

4.         מטעם התובע העידו התובע וחברו, או שותפו, מר אהרון דוידוביץ ומעדותם עלה כי התובע היה מודע לדרישת הנתבעת לפנות ארונות שירות מהרציפים, אולם מאחר וסבר כי לא נערכה פניה דומה לשאר המשתמשים במרינה סירב לפנות את ארונו עד אשר יפנו את שאר הארונות.

            עולה כי יש לקבל את גרסת הנתבעת, אשר נתמכה בתצהירו של מר הלל רשף, מנהל המרינה בתקופה הרלבנטית, כי הודיעו לתובע ,גם בשיחה טלפונית , כי נדרש הוא לפנות את הארון מהרציף טרם שפעלה הנתבעת להסרתה בעצמה.

            מעיון בנספחים אשר צרפו הצדדים עולה כי הנתבעת נהגה לפרסם למשתמשים במרינה הודעות תקופתיות, לרבות הודעה מספטמבר 2007, בה הוסבר לבעלי כלי השיט כי יש לאחסן את כל ציוד הדיג אך ורק בסירה וכי ציוד אשר יושאר על הרציף ילקח וייזרק.

            החוב להמנע מהצבת מתקנים בניגוד לאישור מנהל הנמל מעוגנת אף בתקנה 15 לתקנות הנמלים, תשל"א - 1971, והתובע לא פירט מקור זכותו להצבת הארון או כיצד פעלה הנתבעת לשיטתו בניגוד לדין.

            אמנם הנתבעת לא הוכיחה כי נמסר מכתב כאמור במסירה אישית לתובע, אולם התובע אשר מעיד על עצמו כמי שמשתמש במשך שנים בשירותי המרינה, מנוע מלהתכחש לטענה כי לא ידע על האיסור בדבר הצבת ארונות שירות על הרציף.

            לפיכך, אני קובע כי לנתבעת היתה סמכות לסלק את ארון השירות מהרציף ואף ניתנה לתובע התראה טרם שעשתה כן.

5.         לאור הקביעה האמורה, יש לבחון האם הנתבעת התרשלה בהעדר שמירה נאותה על הארון לאחר הסרתו ובאי מסירת הודעה לתובע על הסרתו בפועל.